עבודה מסכמת בנושא ממים

במסגרת שיעורי תקשורת, התבקשנו להכין עבודה מסכמת בנושא ממים. בחרתי למקד את העבודה שלי בנושא הכפייה הדתית. במדינת ישראל כיום ר כ-9% מהאוכלוסייה הם חרדים (לפי ויקיפדיה), ובכל זאת, יש המון כפייה דתית במדינה על בסיס יומיומי. הנושא הזה נוגע לכל אחד ואחת, בין אם זה במיטה מועטה או רבה, ולכן אני חושת שצריך לסקור את הנושא ולהבין יותר לעומק איך זה משפיע על יתר אוכלוסיית המדינה ועל איך התופעה הזו ממשיכה להתקיים במדינה דמוקרטית, כאשר 91% מהמדינה הם לא חרדים.

המם המקורי: 

התמונה נלקחה מפרק 2 של התכנית 'פרצופה של המדינה', שבעצם מציגה את פרצופה האמיתי של המדינה בסיטואציות מבוימות כדי לראות איך יגיבו. התמונה הספיציפית הזו נלקחה כשהמראיין עשה ניסוי ברחוב לבדוק איך יגיבו אנשים כשהמראיין לא חושב שנשים יכולות לדבר על נושאים מדיניים כגון כלכלה, ביטחון...
הכוונה בשימוש במם הזה הוא כאשר מישהו מתכוון מסכים בציניות עם דבר שאדם אחר אומר לו, כשלמעשה הוא לא מסכים איתו בכלל ואפילו מתנגד.

המם שלי:

ניתוח המם ב-thinglink

אני חושבת שהנושא הזה נוגע באופן כלשהו (גם אם לא באופן ישיר) בכל החברה הישראלית.
זה פוגע באופן הטכני עם העובדה שעלינו לשלם כספי מסים כדי שהחרדים יוכלו לקרוא ספרים במקומם להרוויח את הכסף בעצמם, זה פוגע בנו כיוון שאין הרבה תחבורה ציבורית בשבת, הרבה מקומות סגורים בשבת וכן הלאה וכן הלאה..

מעבר לאספקט הטכני, יש את העניין שזה פוגע בכבוד של הרבה מאוד אנשים.

החרדים תמיד שמחים להתלונן על כמה שהחברה החילונית נוגדת את האמונות שלהם ולא מכבדת אותם ויהיו להם אלף ואחד תירוצים על למה אנחנו מפריעים להם לחיות בדרכם הטהורה, אבל כזה מגיע לאותם נימוקים מהצד השני, של החברה החילונית כלפי החרדים, פתאום יש קיר ענק בין הדיבורים לבין מה שקורה באמת.
איך הם יכולים לומר שרק אנחנו הם אלה שמפריעים להם כשהמצב בעצם אחרת?
יכול להיות שאנחנו באמת פוגעים בקיום חלק מהמצוות שלהם אבל אין להם את הזכות לבוא ולהטיח לנו את זה בפנים כשגם הם מפריעים לקיום האמונות שלי? מה אם אני מאמינה שהחנויות צריכות להיות פתוחות ביום שבת ושמגיע לי לקבל רכבת שתיסע לבקר את המשפחה ביום שבת בבוקר? מה אם אני לא רוצה להתחתן דרך הרבנות? וגם אם אני מוצאת פרצה וטסה להתחתן בנישואים אזרחיים בקפריסין, אני עדיין אצטרך לעבור דרך הרבנות במידה ואתגרש. אין דרך לברוח מזה.
מעבר לכל זה, המסורת החרדית פוגעת בצורה מוגזמת לחלוטין בכבוד הנשים. הן שוות כמעט כלום בחברה החרדית, תפקידן הוא ללדת ילדים ולדאוג למשק בית.
בחברה החילונית הנשים מקבלות את היחס שמגיע להן לקבל ומכבדים אותן כמו שמגיע להן, הן דואגות ליותר ממשק בית ומותר להן לחשוף את המרפק גם בלי שירקו עליהן ברחובות.

אני חושבת שכל אחד או אחת יכולים למצוא את המקום שבו החברה החרדית פוגעת בחייהם האישיים והחברתיים, בין אם זה הדבר הכי מינורי ועד הדבר הכי משמעותי.


הנושא בהקשר של 3 זירות:

סדר יום-

סדר יום היא תיאוריה שטוענת שלתקשורת יש השפעה גדולה על השיח הציבורי. התקשורת מחליטה על פי אינטרסים אישיים מה יעלה לסדר היום ומה לא יעלה לסדר היום. העיתונות תחליט איזו כתבה תהיה בעמוד השער, באיזה צבע תהיה הכותרת, ומה בכלל לא יעלה.

אני חושבת שלנושא הזה יש הרבה מקום בסדר היום הציבורי, הוא ללא ספק עולה הרבה פעמים בעיתונות, אפילו אם זה לא 'החברה החרדית מסיתה אותנו', מדי פעם עולים מקרים וזה בסופו של דבר מצטבר.

גלובליזציה -

גלובליזציה היא התרחבות של תרבויות שונות בין מדינות שונות,והגלובליזציה בארץ מוכרת בעיקר בין ישראל לעולם המערבי (צפון אמריקה).

אני חושבת שהחברה החרדית כל כך דבקה במנהגים שלהם, שנכתבו לפני יותר מ2,000 שנה, ולא מוכנה לקבל את זה שהתרבות השתנתה, שאולי חלק מהחוקים לא אמורים לחול במאה ה-21, והיא בעצם מייצגת את האנטי-גלובליזציה. אני חושבת שהחברה החרדית צריכה להבין שהעולם כיום חי יותר ב'כפר גלובלי', והיא צריכה לקבל את זה ולא להדחיק את העובדה שהעולם השתנה.

סאטירה -

הסאטירה באה למתוח ביקורת קשה על מצב קיומי בעזרת הומור.
בדרך כלל שמשתמשים בסאטירה כדי לבטא משהו, משתמשים באמצעים הומוריסטיים, כדי שלא נתרכז רק בסבל של המצב, אלא שנדע גם לצחוק על זה.
בחרתי להדגים את הסאטירה בנושא הזה בעזרת מונולוג של ליאור שליין מהתכנית גב האומה, שמסביר כמה שהחברה החרדית גורמת לכפייה (במונולוג הספיציפי הזה הוא מדבר בעיקר על עניין הנישואים ברבנות), אבל הוא עושה את זה בצורה הומוריסטית, מה שמשרה הרפיה (=העברת מסר שהוא פוגעני כלפי אוכלוסייה מסוימת, בצורה הומוריסטית, כדי שהאדם / אוכלוסייה שעליו עוברת הביקורת לא יפגע) על הצופים. ליאור שליין מרגיש במונולוג שלו תחושת עליונות,